"הוכח תוכיח"

"הוכח תוכיח"

"לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תשא עליו חטא" (יט,יז).

וזו לשון רש"י "ולא תשא עליו חטא - לא תלבין את פניו ברבים".

על פי הסברו של רש"י נבין בעזה"י את הסדר של כל שלשת המצוות והאיסורים המופיעים בפסוק, וכן נבין מדוע שלשתם מופיעים בפסוק אחד.

בתחילה התורה אוסרת על יהודי לשנוא את אחיו היהודי בלבו, אף על פי שעשה לו רעה, וכי ישאל היהודי "כיצד אוכל לא לעבור על איסור זה ולעקור מלבי את השנאה כלפי אחי היהודי שעשה לי רעה?" עונה התורה בציווי השני "הוכיח תוכיח את עמיתך", דהיינו עליך להוכיח

אותו ולשאול אותו מדוע עשה לך כך.

על ידי קיום מצות תוכחה:

לפעמים מתברר, שבטעות דנת את חברך לכף חובה, והוא כלל לא פגע בך, או שכוונתו היתה לטובה.

לפעמים, אף על פי שעשה לך רעה, על ידי שיוודע לחברך שאתה כועס עליו, הוא ינסה לרצות ולפייס אותך, וכך תסור שנאתך כלפיו.

לפעמים, על ידי שתפרוק מלבך את כל טענותיך כלפיו ותוציא הדברים מלבך, תעלם הרגשתך הרעה (כלל פסיכולוגי ידוע).

לפעמים, על ידי תוכחה בלשון רכה, היהודי שעשה רעה יחזור בתשובה ויתחרט על מעשיו, וממילא תסור השנאה של הנפגע כלפיו.

מיד לאחר שהתורה מצווה אותנו "הוכח תוכיח את עמיתך", היא מסמיכה לכך באותו פסוק את האיסור "ולא תשא עליו חטא", ללמדנו כיצד עלינו להוכיח, שעלינו להוכיחו בצנעה, ואסור בשום אופן להלבין פניו ברבים, אלא להוכיחו בצנעה, בלשון רכה.

אם התוכחה תעשה ברבים, בנוסף על כך שדבר זה אסור, היא גם לא תעזור כיון שהוא יפַגע ובודאי שלא יתנצל בפניך, אלא אדרבא יכעס עליך ועל ידי כך תוסיף שנאה על שנאתך כלפיו ותעבור גם על האיסור הראשון.